התחלה היא החלטה
השאר הוא התמדה

מה קורה לנו בתחילתם של דברים- כשפותחים דלת אל הבלתי נודע? מה אנחנו מרגישים? האם אנחנו מתרגשים כאשר משהו חדש עומד בפתח? האם יש לנו תחושה של ציפייה, של נכונות להיות מופתעים? האם יש בנו דריכות לקראת הלא נודע?

האופטימיים שבינינו מייחלים תמיד לטוב, ואילו הפסימיים מתמלאים חרדה מפני הלא נודע. כשאוחזת בנו התרגשות ואנו חדורי ציפייה , הדמיון שלנו מתחיל לעבוד בצורה מוגזמת.
במילה התחלה טמונה הבטחה גדולה. התחלה היא עניין של החלטה, והיא סובייקטיבית למדי. כל אדם מחליט בעצמו מתי הוא נמצא בנקודת התחלה כלשהי. גם כדי לצאת לדרך אנו זקוקים להחלטה. אבל מה קורה כשקיים פער בין ההחלטה שלנו לעשות דבר מה לבין הנכונות שלנו לבצעו.

הבה נתבונן בפער הזה.
הפער הזה נקרא מתח יצירתי, כלומר הפער בין היעד אליו נרצה להגיע לבין המקום העכשווי שלנו. מתח יצירתי הוא הדיסוננס בין מה שיש לבין מה שיכול להיות.
כל מערכת שנמצאת במתח שואפת להוריד את רמת המתח והדבר יכול להתבצע בשתי דרכים:
הדרך האידיאלית והרצויה היא להתקדם לעבר היעד . לעשות צעדים קדימה.

הווה יעד
הדרך הבלתי רצויה היא כאשר אנחנו מתפשרים, פוחדים, מתקשים לעשות צעדים קדימה לקראת היעד ואז אנו חוזרים אל המצב העכשווי. לכאורה לא זזנו, אך למעשה עשינו רגרסיה.

הווה יעד
האם היעד שלנו חשוב לנו מספיק?
מה הצעד הראשון שנעשה לקראתו?